<h1>תשובות גאוני מזרח ומערב סימן מ"ג</h1>
<h2>דף ח.</h2>
הכי אמר רב שמואל בן חפני. ומה ששנו חכמים אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני, הא כיצד. כתוב בתורה (ויקרא ט"ו) כל אשה שרואה דם נדה יום אחד יושבת עליו שבעת ימים טמאים, ואם ראתה שנים או שלשה או ארבעה או חמשה או ששה או שבעה, אותם שבעה ימים טמאה לבעלה ולעשות טהרות. לאחר שבעה שפסקה יום אחד ולא ראתה דם בשמיני שלה וראתה בתשיעי, תשיעי טמאה, ועשירי ואע"פ שלא ראתה טמאה, טהורה באחד עשר. וראתה בשנים עשר טמאה, וזהו שומרת יום כנגד יום. ואין עושה זבה עד שרואה שלשה ימים, שנאמר (שם) ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים, ימים שנים רבים שלשה (תו"כ שם). אבל אשה שיש לה וסת שהיא רואה בראש חדש ובאת ואמרה יום אחד טמאה, אנו נותנים לה שבעה ימים טמאים לנדתה, ואם ראתה אחר כך שלשה ימים נעשית זבה. שהימים הראשונים מרחיקין אותה כנדה, ואחר שבעת ימי נדה ואפילו פסקה יום אחד וראתה, הרי דם זבה. כמו ששנינו (ע"ג ע"א) או כי תזוב על נדתה (שם), סמוך לנדתה מטמאה בזיבה ואין נעשית זבה מתחלה.
